הפרעות קצב בילדים
הפרעות קצב לב הן שם כללי לבעיות לבביות הקשורות במערכת הקיצוב וההולכה החשמלית של הלב.
באופן כללי ניתן לומר כי הפרעת קצב לב היא פעילות חשמלית לא סדירה של פעימות הלב. ההפרעה יכולה להתבטא בקצב איטי מדי, מהיר מדי, דילוג על פעימות או בקצב המשתנה מפעימה לפעימה. קיימות מספר רב של בדיקות, צורות אבחון, ודרכי טיפול בהפרעות קצב לב, ובחלק מהן ניגע בשורות אילו.
בעולם הרפואה נהוג לחלק את הפרעות קצב הלב לשתי קבוצות עיקריות לפי מהירות או קצב הפעילות החדרית האופיינת להפרעה.
בקבוצה הראשונה ניתן למנות את הפרעות הקצב המהירות, אשר כוללות בילדים בעיקר הפרעות קצב על-חדריות שהמשפחה הנפוצה בהן הינה משפחת ה- Supraventricular tachycardia (SVT) אשר בתוכה ההפרעה השכיחה הינה התסמונת ע"ש Wolff-Parkinson-White
הקבוצה השנייה של הפרעות הלב הן הפרעות בהן הקצב החדרי הינו איטי מהנורמה – ומכונה גם בראדיאריתמיה (Bradyarrhythmia ), אשר נובעת בילדים בד"כ כתוצאה של טונוס וגאלי מוגבר, שימוש בתרופות מסויימות או פגיעה נקודתית שמקורה במרכזי הקיצוב האורגאניים של הלב שהם ה-SINUS NODE וה-AV NODE ובמסלול ההולכה החשמלי הייעודי המחבר בניהם.
מהן התלונות והתסמינים השכיחים המופעים כאשר יש הפרעת קצב
אנשים רבים מדווחים כי מפעם לפעם הם חשים הפסקה רגעית בדופק הלב. התחושה הזאת של החסרת פעימה נובעת מפעימה חשמלית מוקדמת של הלב, שיכולה להיות ממקור פרוזדורי או חדרי. אחרי הפעימה המוקדמת הלב "נח" למשך זמן ארוך יותר עד לפעימה הבאה, וזה מה שנותן את ההרגשה של הפסקת הדופק.
בדרך כלל המצב הזה חולף מעצמו, ולא נדרש טיפול רפואי. במידה וישנה כמות גדולה של פעימות מוקדמות אשר עלולה להביא לפגיעה בלב או שהמטופל חש בפעימות באופן שמטריד אותו, ניתן לאפיין את הפעימות הללו ולטפל בהן באמצעות תרופות או ע"י צריבה (אבלציה).
בהפרעות קצב מהירות (טכיקרדיה/טאכי-אריתמיה) - במקרים אילו מתלונן המטופל על דפיקות הלב מואצות וחזקות. במקרים של הפרעת קצב חמורה שגורמת לדופק מהיר מאוד- ניתן לחוש גם סחרחורת, הכרה מעורפלת, קוצר נשימה או כאבים בחזה. במקרים קיצוניים יכולות ההפרעות הללו לגרום לאירועים של אבדן הכרה (סינקופה) ואף למוות קרדיאלי פתאומי.
בהפרעות קצב הגורמות לדופק איטי - התחושה במצבים אילו הינה של חולשה וסחרחורת ולעיתים גם של טשטוש ראיה.
חלק מהפרעות הקצב חולפות מעצמן ללא כל טיפול בתוך זמן קצר. הפרעות אחרות אינן חולפות ללא מתן טיפול רפואי (שמפורט בפרק "איך מטפלים"). מתן טיפול רפואי משפיע בתוך זמן קצר מאוד ומסדיר את הפרעת הקצב.
בירור של הפרעות קצב הלב בילדים
חשוב לדעת שאצל כל מטופל התסמינים עלולים להיות שונים, וכך גם הגישה לבירור הסיבה להפרעות הקצב והטיפול בהן. לכן, במקרים בהם הרופא המטפל מעלה חשד לקיומה של הפרעת קצב או הולכה, יש חשיבות רבה לערוך בירור מסודר על ידי קרדיולוג ילדים המתמחה בנושאי הפרעות קצב לב.
במהלך הבירור מבצע הקרדיולוג שורה של פעולות אבחוניות אשר יכולה לכלול אחת או יותר מהבאים:
א) שיחת היכרות עם המטופל והמשפחתו, כולל מעבר על הסמנים והסימפטומים המופיעים אצל הילד, בירור של נוכחות של בעיות לב מולדות או הפרעות קצב אצל קרובי משפחה, בעיקר מדרגה ראשונה, ועוד.
ב) בדיקה גופנית הממוקדת למערכת הקרדיווסקולארית כולל תיעוד של סימנים חיוניים כגון לחצי הדם בגפיים העליונות והתחתונות, ריוויון החמצן (סטורציה), ומהירות הדופק והנשימה.
ג) בדיקת אק"ג (אלקטרוקרדיוגרם)
ד) בדיקת אקו לב, שהיא למעשה בדיקות עלקול (אולטראסאונד) של הלב המדגימה את מבנה הלב ותפקודו.
ה) בדיקת הולטר אק"ג – שהוא למעשה רישום הפעילות החשמלית של הלב (בדיוק כמו אק"ג) רציף במשך 24 שעות.
ו) ארגומטריה (מבחן מאמץ) – בו בודקים את הפעילות החשמלית בזמן מאמץ כגון ריצה או רכיבה על אופניים.
ז) בדיקות מתקדמות יותר – כגון צינתור אלקטרופיזיולוגי, הדמיה מתקדמת, ועוד.
חשוב לציין, שחלק מתהליך הבירור מקורו בהחלטה מהן הבדיקות הנדרשות ומה רמת הדחיפות של הבירור לפי סדר הצרכים. כל הדברים הללו נקבעים בבדיקת הייעוץ הראשונה אצל קרדיולוג ילדים בצפון, וזאת על פי חומרת התסמינים והממצאים האובייקטיביים שהתגלו בבדיקות העזר הראשוניות.
טיפול בהפרעות קצב לב
הכלים המצויים בידינו לטיפול בהפרעות קצב לב כיום נעים החל משינוי הרגלי חיים, כגון תשונה ופעילות גופנית, ממכשיכים בשורה של תרופות ייעודיות לטיפול בהפרעות קצב, ועד התערבויות פולשניות כולל צינתור לבבי אבחנתי או טיפולי, השתלה של קוצב או דפיברילטור, וכמובן שילוב של כמה כלים יחד.
לכל מטופל יש לבנות את הצורה ודרך הטיפול המתאימים לו, אשר נקבעים על פי תדירות וחומרת התסמינים, ההשפעה הפיזיולוגית של של הפרעת הקצב על המטופל, ורמת הסיכון של ההפרעה.
